תנ"ך על הפרק - רות ב - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

רות ב

800 / 929
היום

הפרק

וּֽלְנָעֳמִ֞ימידעמוֹדַ֣עלְאִישָׁ֗הּ אִ֚ישׁ גִּבּ֣וֹר חַ֔יִל מִמִּשְׁפַּ֖חַת אֱלִימֶ֑לֶךְ וּשְׁמ֖וֹ בֹּֽעַז׃וַתֹּאמֶר֩ ר֨וּת הַמּוֹאֲבִיָּ֜ה אֶֽל־נָעֳמִ֗י אֵֽלְכָה־נָּ֤א הַשָּׂדֶה֙ וַאֲלַקֳטָּ֣ה בַשִׁבֳּלִ֔ים אַחַ֕ר אֲשֶׁ֥ר אֶמְצָא־חֵ֖ן בְּעֵינָ֑יו וַתֹּ֥אמֶר לָ֖הּ לְכִ֥י בִתִּֽי׃וַתֵּ֤לֶךְ וַתָּבוֹא֙ וַתְּלַקֵּ֣ט בַּשָּׂדֶ֔ה אַחֲרֵ֖י הַקֹּצְרִ֑ים וַיִּ֣קֶר מִקְרֶ֔הָ חֶלְקַ֤ת הַשָּׂדֶה֙ לְבֹ֔עַז אֲשֶׁ֖ר מִמִּשְׁפַּ֥חַת אֱלִימֶֽלֶךְ׃וְהִנֵּה־בֹ֗עַז בָּ֚א מִבֵּ֣ית לֶ֔חֶם וַיֹּ֥אמֶר לַקּוֹצְרִ֖ים יְהוָ֣ה עִמָּכֶ֑ם וַיֹּ֥אמְרוּ ל֖וֹ יְבָרֶכְךָ֥ יְהוָֽה׃וַיֹּ֤אמֶר בֹּ֙עַז֙ לְנַעֲר֔וֹ הַנִּצָּ֖ב עַל־הַקּֽוֹצְרִ֑ים לְמִ֖י הַנַּעֲרָ֥ה הַזֹּֽאת׃וַיַּ֗עַן הַנַּ֛עַר הַנִּצָּ֥ב עַל־הַקּוֹצְרִ֖ים וַיֹּאמַ֑ר נַעֲרָ֤ה מֽוֹאֲבִיָּה֙ הִ֔יא הַשָּׁ֥בָה עִֽם־נָעֳמִ֖י מִשְּׂדֵ֥ה מוֹאָֽב׃וַתֹּ֗אמֶר אֲלַקֳטָה־נָּא֙ וְאָסַפְתִּ֣י בָֽעֳמָרִ֔ים אַחֲרֵ֖י הַקּוֹצְרִ֑ים וַתָּב֣וֹא וַֽתַּעֲמ֗וֹד מֵאָ֤ז הַבֹּ֙קֶר֙ וְעַד־עַ֔תָּה זֶ֛ה שִׁבְתָּ֥הּ הַבַּ֖יִת מְעָֽט׃וַיֹּאמֶר֩ בֹּ֨עַז אֶל־ר֜וּת הֲל֧וֹא שָׁמַ֣עַתְּ בִּתִּ֗י אַל־תֵּלְכִי֙ לִלְקֹט֙ בְּשָׂדֶ֣ה אַחֵ֔ר וְגַ֛ם לֹ֥א תַעֲבוּרִ֖י מִזֶּ֑ה וְכֹ֥ה תִדְבָּקִ֖ין עִם־נַעֲרֹתָֽי׃עֵינַ֜יִךְ בַּשָּׂדֶ֤ה אֲשֶׁר־יִקְצֹרוּן֙ וְהָלַ֣כְתִּ אַחֲרֵיהֶ֔ן הֲל֥וֹא צִוִּ֛יתִי אֶת־הַנְּעָרִ֖ים לְבִלְתִּ֣י נָגְעֵ֑ךְ וְצָמִ֗ת וְהָלַכְתְּ֙ אֶל־הַכֵּלִ֔ים וְשָׁתִ֕ית מֵאֲשֶׁ֥ר יִשְׁאֲב֖וּן הַנְּעָרִֽים׃וַתִּפֹּל֙ עַל־פָּנֶ֔יהָ וַתִּשְׁתַּ֖חוּ אָ֑רְצָה וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו מַדּוּעַ֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ לְהַכִּירֵ֔נִי וְאָּנֹכִ֖י נָכְרִיָּֽה׃וַיַּ֤עַן בֹּ֙עַז֙ וַיֹּ֣אמֶר לָ֔הּ הֻגֵּ֨ד הֻגַּ֜ד לִ֗י כֹּ֤ל אֲשֶׁר־עָשִׂית֙ אֶת־חֲמוֹתֵ֔ךְ אַחֲרֵ֖י מ֣וֹת אִישֵׁ֑ךְ וַתַּֽעַזְבִ֞י אָּבִ֣יךְ וְאִמֵּ֗ךְ וְאֶ֙רֶץ֙ מֽוֹלַדְתֵּ֔ךְ וַתֵּ֣לְכִ֔י אֶל־עַ֕ם אֲשֶׁ֥ר לֹא־יָדַ֖עַתְּ תְּמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם׃יְשַׁלֵּ֥ם יְהוָ֖ה פָּעֳלֵ֑ךְ וּתְהִ֨י מַשְׂכֻּרְתֵּ֜ךְ שְׁלֵמָ֗ה מֵעִ֤ם יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־בָּ֖את לַחֲס֥וֹת תַּֽחַת־כְּנָפָֽיו׃וַ֠תֹּאמֶר אֶמְצָא־חֵ֨ן בְּעֵינֶ֤יךָ אֲדֹנִי֙ כִּ֣י נִֽחַמְתָּ֔נִי וְכִ֥י דִבַּ֖רְתָּ עַל־לֵ֣ב שִׁפְחָתֶ֑ךָ וְאָנֹכִי֙ לֹ֣א אֶֽהְיֶ֔ה כְּאַחַ֖ת שִׁפְחֹתֶֽיךָ׃וַיֹּאמֶר֩ לָ֨ה בֹ֜עַז לְעֵ֣ת הָאֹ֗כֶל גֹּ֤שִֽׁי הֲלֹם֙ וְאָכַ֣לְתְּ מִן־הַלֶּ֔חֶם וְטָבַ֥לְתְּ פִּתֵּ֖ךְ בַּחֹ֑מֶץ וַתֵּ֙שֶׁב֙ מִצַּ֣ד הַקּֽוֹצְרִ֔ים וַיִּצְבָּט־לָ֣הּ קָלִ֔י וַתֹּ֥אכַל וַתִּשְׂבַּ֖ע וַתֹּתַֽר׃וַתָּ֖קָם לְלַקֵּ֑ט וַיְצַו֩ בֹּ֨עַז אֶת־נְעָרָ֜יו לֵאמֹ֗ר גַּ֣ם בֵּ֧ין הָֽעֳמָרִ֛ים תְּלַקֵּ֖ט וְלֹ֥א תַכְלִימֽוּהָ׃וְגַ֛ם שֹׁל־תָּשֹׁ֥לּוּ לָ֖הּ מִן־הַצְּבָתִ֑ים וַעֲזַבְתֶּ֥ם וְלִקְּטָ֖ה וְלֹ֥א תִגְעֲרוּ־בָֽהּ׃וַתְּלַקֵּ֥ט בַּשָּׂדֶ֖ה עַד־הָעָ֑רֶב וַתַּחְבֹּט֙ אֵ֣ת אֲשֶׁר־לִקֵּ֔טָה וַיְהִ֖י כְּאֵיפָ֥ה שְׂעֹרִֽים׃וַתִּשָּׂא֙ וַתָּב֣וֹא הָעִ֔יר וַתֵּ֥רֶא חֲמוֹתָ֖הּ אֵ֣ת אֲשֶׁר־לִקֵּ֑טָה וַתּוֹצֵא֙ וַתִּתֶּן־לָ֔הּ אֵ֥ת אֲשֶׁר־הוֹתִ֖רָה מִשָּׂבְעָֽהּ׃וַתֹּאמֶר֩ לָ֨הּ חֲמוֹתָ֜הּ אֵיפֹ֨ה לִקַּ֤טְתְּ הַיּוֹם֙ וְאָ֣נָה עָשִׂ֔ית יְהִ֥י מַכִּירֵ֖ךְ בָּר֑וּךְ וַתַּגֵּ֣ד לַחֲמוֹתָ֗הּ אֵ֤ת אֲשֶׁר־עָשְׂתָה֙ עִמּ֔וֹ וַתֹּ֗אמֶר שֵׁ֤ם הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֧יתִי עִמּ֛וֹ הַיּ֖וֹם בֹּֽעַז׃וַתֹּ֨אמֶר נָעֳמִ֜י לְכַלָּתָ֗הּ בָּר֥וּךְ הוּא֙ לַיהוָ֔ה אֲשֶׁר֙ לֹא־עָזַ֣ב חַסְדּ֔וֹ אֶת־הַחַיִּ֖ים וְאֶת־הַמֵּתִ֑ים וַתֹּ֧אמֶר לָ֣הּ נָעֳמִ֗י קָר֥וֹב לָ֙נוּ֙ הָאִ֔ישׁ מִֽגֹּאֲלֵ֖נוּ הֽוּא׃וַתֹּ֖אמֶר ר֣וּת הַמּוֹאֲבִיָּ֑ה גַּ֣ם ׀ כִּי־אָמַ֣ר אֵלַ֗י עִם־הַנְּעָרִ֤ים אֲשֶׁר־לִי֙ תִּדְבָּקִ֔ין עַ֣ד אִם־כִּלּ֔וּ אֵ֥ת כָּל־הַקָּצִ֖יר אֲשֶׁר־לִֽי׃וַתֹּ֥אמֶר נָעֳמִ֖י אֶל־ר֣וּת כַּלָּתָ֑הּ ט֣וֹב בִּתִּ֗י כִּ֤י תֵֽצְאִי֙ עִם־נַ֣עֲרוֹתָ֔יו וְלֹ֥א יִפְגְּעוּ־בָ֖ךְ בְּשָׂדֶ֥ה אַחֵֽר׃וַתִּדְבַּ֞ק בְּנַעֲר֥וֹת בֹּ֙עַז֙ לְלַקֵּ֔ט עַד־כְּל֥וֹת קְצִֽיר־הַשְּׂעֹרִ֖ים וּקְצִ֣יר הַֽחִטִּ֑ים וַתֵּ֖שֶׁב אֶת־חֲמוֹתָֽהּ׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
ולנעמי מודע לאישה וכו'. הכתוב מודיע צדקת נעמי ובטחונה בה' דעם היות קרובת בועז גדול הדור ועשיר גדול לא שאלה מאתו דבר ובטחה על ה'. בשורת אליהו: ויאמר לקוצרים ה' עמכם. אמרו רז"ל שצריך להזכיר כל אדם בהתפללו על דבר זכות אבות והנה ס"ת אברהם יצחק ישראל מקל גימטריא עמכם ואפשר שזה רמז בעז ה' עמכם ה' מדת רחמים עמכם לרחם בכל בזכות אברהם יצחק ישראל שס"ת גימטריא עמכם. ויאמרו לו יברכך ה'. רמזו לו ברכת כהנים שיש שם ט"ו תיבות בזכות ט"ו שנים שהיו ביחד ב) אברהם יצחק ויעקב ועבדו את ה' במוטב תלתא כחדא כמ"ש אני בעניי באורך במ"א בס"ד: לא תעבורי מזה. בספר אחד כ"י מדוייק נמחקה הויו דתעבורי. דברי אמת כ"י להרב מהר"ש עדני ז"ל תמול שלשום בספר כ"י הנזכר נמחקה הוי"ו דשלשום. דברי אמת. ובספרי הדפוס ומנחת שי כתוב ג"כ חסר וי"ו: ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלימה מעם ה' אלקי ישראל. אפשר דרמז זכות אבות ואמהות הרמוזים בתיבת ישראל כמ"ש בתשב"ץ לתלמיד מהר"ם. ובמדרש אמרו ישלם ה' וכו' אמר ר' חסא אשר באת לחסות תחת כנפיו ודשו ביה רבים. ואפשר כמ"ש לעיל דנעמי לא ידעה הלכה שנתחדשה דמואבית מותרת ולכך הפצירה בה שתחזור לעמה ואלהיה שאסורה לינשא לישראל והיא קבלה עליה שרוצה להתגייר לבד דוקא לשמו יתברך כמו שכתבנו לעיל. ואפשר דקשיא לזה לרבי חסא מה אצטריך לבעז ראש הסנהדרין לברך לרות ולכוין תפלתו ישלם ה' פעלך וכו' אטו בעיא צלותא להא. לז"א אשר באת לחסות תחת כנפיו כלומר פרט זה שסברת שאת אסורה לינשא ובאת לחסות תחת כנפיו דוקא הגם שלא תוכלי להנשא. ולפי האמת אינו כן שאת מותרת. ונמצא שאין כאן אלא מחשבה טובה קודם הגרות ודוקא בישראל מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה. לזה התפלל בעז ישלם ה' פעלך שרצית לבא דוקא לשם ה' אפילו שאסורה לינשא מעם ה' אלהי ישראל דמשלם מחשבה טובה והוא ישלם אשר באת לחסות תחת כנפיו לבד וזה כיוין רבי חסא ישלם וכולי אשר באת לחסות כלומר פרט זה דהיה דוקא לחסות אף שאת אסורה לינשא כלומר דזה היה מחשבה קודם הגרות כי בבואה תכף ידעה שמותרת וגם ידעה שתנשא לבועז כמ"ש רז"ל. א"נ כמ"ש רז"ל שהקב"ה זורע המצות ועושים פירות והפירות לבעלי המצות אף שמן הדין אינו חייב ליתן הפירות כמ"ש הרב הגדול מהר"ר יוסף דוד ז"ל והבאתי אני בעניי דברי הרב ז"ל בכמה מקומות בס"ד והיינו דקאמר ישלם ה' פעלך המצות עצמן ותהי משכורתך הפירות שלימה. ועל זה הוקשה לר' חסא דכך היא המדה ומאי למימרא לז"א אשר באת לחסות. מצות הגרות בעצמה דזה שזורע הפירות היינו בישראל. אבל על מצות הגרות עצמה התפלל בעז שגם היא יהיה לה פירות כמו המצות שאחר הגרות. וז"ש ישלם וכולי אשר באת לחסות דהיא מצות הגרות עצמה וזו צריכה תפלה כיון שמכאן ואילך הוא דיש לה דין ישראל ואחרי כתבי נזכרתי שכבר נכתב יותר באורך על שפת הנחל ע"ש. ואפשר לרמוז עוד ונקדים מ"ש בספר מטה יששכר דף נ"ה ע"ג משם המפרשים דאמרו בירושלמי פ"ק דפאה ובבלי פ"ק דקדושין הזכות יש לה קרן ויש לה פירות ומקשים דתנן אלו דברים שאוכל פירות ותו לא. ותירץ דכשטורח טרחא יתירה באותה מצוה משלם הטרחא בעה"ז אבל בלא"ה אין לו שכר כי אם לעוה"ב ע"ש באורך. ואפשר שז"ש ישלם ה' פעלך שכר המצוה בעה"ב ותהי משכורתך פירות בעה"ז ועל זה הוקשה לרבי חסא דלא יש פירות אלא שכר העה"ב לז"א אשר באת והו"ל טרחא גדולה וע"ז יש פירות א"נ בסגנון אחר ישלם ה' פעלך בעה"ב ותהי משכורתך בעה"ז וק"ל לרבי חסא דשכר מצות בהאי עלמא ליכא ותירץ אשר באת לחסות דקבלת אנכי ולא יהיה ונשמות גרים היו שם ושמעת מפיו ויש בל תלין כמ"ש במ"א. א"נ ישלם ה' פעלך מגלגול תמר ותהי משכורתך על מצות דהשתא אשר באת מיהרת שאת ישראלית. א"נ ותהי משכורתך זדונות כזכיות וכ"ת כך היא המדה תירץ אשר באת וגר כקש"ד ואינו בכלל זה לזה התפלל ודוק כי קצרתי: לעת האוכל גשי הלום. במדרש אתמר שיתא שיטין ואתיא מכללא דדריש להני קראי במנשה ע"ש באורך ואפשר לרמוז כי גשי הלום (מלא) גימטריא מנשה עם הכולל: שם האיש אשר עשיתי עמו היום. פירוש שגם אני עשיתי מצוה מאחר דהוא לבדו אינו יכול לקיים המצוה והו"ל כאשה דלא מפקדא אפו"ר ומ"מ היא עושה מצוה כשנשאת דבלתה א"א לאיש לקיים המצוה וכמ"ש הר"ן זכרונו לברכה ריש פ"ב דקדושין ועל דרך זה אמרה אשר עשיתי עמו שגם אני עשיתי מצוה כמו אשה שעשה מצוה ורמז בראשי תיבות שם האיש אשר הוא אשה שהיא עושה מצוה בנשואיה. א"נ אפשר במ"ש רז"ל ע"פ מצאתי חן בעיניך להכירני שהיה לה רוח הקדש שיכירנה בדרך כל הארץ. והכא כתיב ותגד לחמותה את אשר עשתה עמו אין הגדה אלא חכמה. ותאמר שם האיש אשר ר"ת אשה וזה שכתוב ותאמר אמירה מחודשת שתהיה לו לאשה ותאמר נעמי וכו' אשר לא עז"ב ובמקום עז"ב נעשה בעז אותיות עזב: ותאמר רות המואביה. בספר כתיבת יד מדוייק נמחקה וי"ו המואביה. דברי אמת למהר"ש עדני ז"ל כ"י:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך